בשבוע שעבר יצא לי להתארח עם קבוצה של מורות (אל תשאלו) במתחם חדש באיזור הגליל. החוויה הדרוזית היא מיזם מקסים של אחד מצעירי הכפר להפיץ את מנהגי העדה בקרב המבקרים בכפר.
למימוש הרעיון נבחר מתחם בי״ס ישן שכבר אינו בשימוש שנים רבות. המבנה שופץ וחולק לשני אגפים- אגף הכולל מעין מוזיאון עם פריטי לבוש, כלים ויצירות שהביאו זקני העדה, אם דברים מתחילת המאה הקודמת, ובאגף השני- חדר אוכל בו מגישים לבאים ארוחות מסורתיות. באמצע המתחם ישנה חצר גדולה מרוצפת.
כשהגענו קיבלו את פנינו חמישה אנשים מבוגרים בלבוש מסורתי כשברקע מוסיקה דרוזית והזמינו אותנו לשבת במעגל בחצר. לצמאים הוצב מיכל מים עם כוסות חד פעמיות פשוטות (נשאלת השאלה איפה יהיה הקפה המפורסם והמתבקש?). בהמשך הצטרפו כמה מורות למעגל הרוקדים. לאחר התאוששות קלה מהדרך, הובילו אותנו לחדר המוזיאון ואחר כך לסרט קצר על הפעילות המתקיימת במקום והמורשת הדרוזית.
הדרוזים אוהבים אוכל טוב ואנחנו אישית תמיד בעד כזה. כאן הדברים התחילו טוב, עם בורגול וקובה שלא רואים כל יום, אבל אז נפלו לסתמיות של עוף בתנור ובקר ברוטב, ממש כמו בכל אולם שמחות ממוצע. גם המנה האחרונה הורכבה מפיתות מתוקות מעולות שהם הכינו בשעה קודם על הסג' ואבל הרוב היו עוגיות פשוטות עם קפה שחור מהמכולת.
כמה תובנות בעלי המקום:
המקום אמנם שופץ אבל עדיין מתאים למבנה של בית ספר בעיקר. מקום שמארח צריך לנסות לתת את האווירה בעיצוב ואבזור הפנים – תאורה נעימה ולא פלורוסנטית, שטיחים על הרצפה, טפטים/ בדים או שטיחי קיר במקום קירות לבנים חשופים ופה ושם איזה רהיט עתיק או כלי בישול מנחושת היו עושים יופי של עבודה.
אוכל – באנו לחוות חוויה דרוזית, לא לאכול מה שיכולנו גם בבית. גם אם היה מוגש פחות אוכל אבל כולו מורכב ממאכלי העדה -היינו יוצאות מרוצות בהרבה. באתר האינטרנט מצולם אוכל אותנטי וזה מה שציפינו לקבל.
ציפיות מול מציאות- אתר האינטרנט של המקום מבטיח יותר ממה שהמקום יכול לקיים: הכפר נראה מעולה בצילומים, האוכל דרוזי בלבד והאווירה המיוחדת ניראית בכל תמונה. כשלקוח מצפה לקבל את כל זה – חייבים לספק את הסחורה ואפילו קצת מעבר לכך, במיוחד אם רוצים שהוא יספר לחבר'ה.
לסיכום, אמנם המקום פועל רק כמה חודשים אבל כבר יש לו פוטנציאל להיות משהו מעניין, שונה וטעים. הרעיון של לעבוד עם קבוצות מעולה והיינו שמחים לראות אותו מתפתח גם למתחם פתוח למשפחות או אולי אפילו ללינה. מקסים לראות אנשים צעירים שלוקחים על עצמם לטפח את המורשת העדתית ממקום של גאווה ואני אשמח להגיע שוב ולראות חוויה מרשימה יותר ומלאה.
הפוסטים בסדרת תובנות נכתבים כדי שתיירנים נוספים ילמדו ממנו ולכן הפרטים המזהים של המקום שונו. נשמח לחזור ולהמליץ על המקום כשיתפתח יותר – הפעם בשמו המלא.
