האמת היא שהיה לי פוסט אחר כבר כמעט מוכן לשבוע זה, אבל בעקבות כמה התנסויות החלטתי לחכות עם פרסומו ולכתוב את זה. הוא קצר ודחוף יותר למי שהוא רלוונטי, ואשתדל שהוא יפתח כיוונים למחשבה גם למי שלא ״מבשל״ (בעסקי המזון), כי בכל תחום תמיד טוב לארח עיתונאים.
נתחיל בגילוי נאות: זוגתי ואני כותבים טור בילויים במגזין כבר שלוש שנים. אם לדייק – היא כותבת ואני מצלם. לפני כן, היא הייתה עיתונאית במוסף תרבות תל אביבי. בקיצור, אנחנו מאותם בני המזל שמסודרים בכל הנוגע ליציאות ובילויים, לפעמים אפילו מסודרים מדי. אין צורך לרחם עלינו, כל אחד והמקצוע שלו, אני כותב את זה רק כי זה חשוב להמשך. כך שהפוסט הזה (ובכלל הרעיון לבלוג הזה) נכתב בעקבות ביקורים רבים כעיתונאים בבית קפה, סדנאות אוכל ומסעדות שוות.
1
. הביקור מתחיל בטלפון
רושם ראשוני הוא זה שיקבע באיזה ״מצב רוח״ מגיעים אליכם. זה יכול להיות ״היי, וואו, אני כל כך שמחה שקישרו בינינו, יש לנו כל כך הרבה מנות חדשות שאתם חייבים לטעום, תגיעו, אני מחכה…ותרגישו חופשי לחסום את הרכב האדום, הוא של עמוס השף״. ויש את ״מי זה? אה כן, עמי (מהיח״צ) שלח לי סמס שאתם מגיעים. תקשיבי, קצת עמוס כאן עכשיו, אבל תגיעי״.
כל מי שעובד בתחום יודע שדוגמה א׳ היא דיבור ״מקצועי״ של אנשים שעובדים ביחסי ציבור, כולם ״חברים הכי טובים״ של כולם בתחום הזה (דביק משהו), אבל כשזה מגיע מבעלים של בית קפה, זה הרבה יותר אותנטי ולכן אין בעיה שתאמצו אותו. מי שמגיע בכיף, הולך ליהנות והקוראים ירגישו את ההתלהבות. אתם גם תיהנו יותר לארח. מי שמגיע ואין אף אחד שמחכה לו, בא כי הוא צריך להגיש כתבה למחרת בבוקר. במקרה הזה האלמנט הכי חשוב, הכיף, מתחיל ברמה נמוכה יותר ואתם תצטרכו לעבוד קשה יותר להרים אותו.
2. אנחנו צריכים סיפור
לכל אדם וכל מקום יש סיפור, בבקשה תזרמו אתנו ותנו לנו אותו. כתבה על מסעדה יכולה להתחיל ב״השבוע יצאנו לצפון…״, או ״עמי ותמי הם לא זוג מאגדה, אלא זוג מחדרה, היא הייתה אחות והוא עורך דין, עד שנמאס להם והם החליטו להצפין ולגדל כבשים ולעשות גבינות״. מיותר לכתוב שהפתיח השני הוא מעניין יותר, ואתו כל הכתבה תזרום. אבל לא תמיד ברור לבעל המקום כמה הסיפור חשוב לנו. חשוב שתזכרו – אתם מגישים מנות, אנחנו מגישים סיפורים. צרו אווירה מתאימה לשבת אתנו קצת, בשלב הקפה שאחרי (או שאת מוציאה מהיין המשובח שאתם מכינים) ונדבר קצת על החיים. מי אתם? מהו המקום הזה? איך סבא שלך פגש את סבתא כאן?. לכולם יש סיפור טוב (וזה בדוק). אוסיף כאן עוד הערה, נסו להיות קשובים ולווסת את האינטראקציה שלכם עם העיתונאי האורח, לפעמים זה נכון לתת לו ״מקום״, במיוחד אם זה להם (בדוגמה שלנו, כתבת+צלם), לשבת רוב הזמן לבד עם האוכל, לפעמים זה מתאים יותר להיות צמודים ולספר ולהסביר מה יוצא מהמטבח. אין כאן כלל אצבע, פשוט נסו להעריך מה נכון, ובכל מקרה לא לזנוח אותו לבד בשולחן או להיצמד אליו כל הערב.
3. אנחנו צריכים חומרים
קוראים מצפים לקרוא בכתבה על מסעדה על כל מיני מנות, וחשוב שנטעם כמה שיותר. לדעתי ממש אין טעם להוציא מנה מלאה מכל דבר, להפך. חצי מנה או אפילו שליש כשמדובר במנה גדולה – בהחלט מספיקים, גם נהנים פחות מהאוכל ברגע שמתחילים להיות שבעים. מנגד, דוגמיות שמספיקות לבדיקת מעבדה לא משקפות את המנות שלכם, ומרגישות לנו לא משהו – שוב, איזון זה כל הסיפור. ואם באוכל עסקינן שימו דגש וקדמו את המנות הטובות שלכם, אני בטוח שאתם יודעים אילו הן המנות הטובות. אין טעם להוציא את המרק הכתום שיש לכולם, אבל אם אצלכם הוא עם טוויסט אז נשמח לטעום אותו, אחרי הכל עיתונאי מחפש לשתף את קוראיו במשהו מקורי שהם לא ימצאו בכל מקום.
עיקרון חשוב נוסף הוא להקפיד על שתי מנות ראשונות, דוגמאות של 4-3 מנות עיקריות וטעימות של כמה קינוחים. אם אתם מציעים בתפריט גם יינות, הוציאו יין טוב שלכם – ככלל , בסיורי עיתונאים – הוסיפו את הטוב ביותר שלכם לארוחה.
4. עוד חומרים
חוץ מחומרים לכתוב, אנחנו גם צריכים חומרים ויזואליים טובים (תמונות). בכלל, בלי שום קשר לביקור שלנו, מומלץ להחזיק במחשב אוסף תמונות טובות של המקום והמנות שלכם. נכון, אנחנו מגיעים עם צלם (במקרה שלנו זה אני), אבל לא פעם אין בנמצא צלם והכתב מנסה לעשות משהו עם המצלמה של הטלפון, או שאנחנו מגיעים בערב והתאורה לא מספיק טובה כדי להוציא משהו טוב. בסוף היום המעצב של העיתון יכול לעבוד עם כל מה שייתנו לו, אבל אם יש לכם תמונות טובות, זה מה שאנשים יראו. אז או שתזמינו צלם ליום צילומים, או שתזמינו חברה טובה שיש לה כישרון ואת הציוד הדרוש, או שתתחילו לצלם בעצמכם. כאן תוכלו למצוא יופי של מדריך שכתבנו על צילום במסעדה. עוד המלצה, אם מגיע אליכם צוות צילום טלוויזיה, עשו מאמץ שהם יגיעו בשעות של אור טוב, בוקר או אחה״צ, המקום והאוכל יצטלמו בצורה טובה יותר משמעותית. דרך אגב, ״תגיעו בבוקר מוקדם, נצלם ואז ארוחות בוקר מפנקת לכל הצוות צילום עלינו״, יעשה עבודה מדהימה בסידור מחדש של יום צילום של כל מפיק.
5. תזמינו עיתואנים, והם יבואו…
הרבה מסעדות לא מבינות את הערך שיש לכתבה ב(כמעט) כל כלי תקשורת. היום כשיש כל כך הרבה אפשרויות בילוי אנשים תמיד מחפשים משהו חדש, וכתבה על מסעדה או בית קפה חדשים מספיקה כדי להכניס אותם לזיכרון כמקום שצריך לנסות אותו, משם זה באחריותכם. בניגוד לפרסום שיעלה לכם לפחות כמה אלפי שקלים, כתבה היא חינמית ונתפסת אחרת לחלוטין על ידי הקוראים כדבר טבעי, אמין ומעניין. כדי להזמין עיתונאים פשוט קראו בעיתונים או באתרים ומצאו שם של כתב שנראה לכם מתאים. אחר כך התקשרו למגזין, בקשו לדבר עם ״המערכת״ (שלא יעבירו אתכם למנויים או למי שמוכר פרסומות) ובקשו את המייל של אותו כתב ״על מנת לשלוח לו רעיון לכתבה״. אני בספק אם יש כתב שאי אפשר לקבל את המייל הישיר שלו בארץ. כתבו מייל קצר: שלום אני _ , הבעלים של _, אנחנו מכינים _ מאוד מיוחד ונשמח לארח אותך וזוגתך כדי שתוכל להתרשם, אנחנו חושבים שהקוראים שלך ימצאו עניין ב_ שלנו . מבטיחים שתיהנו. אנחנו נמצאים ב_ אשמח לתאם מועד שנח לך 054-111111 גדי״. אם אתם רוצים ממש להרשים הוסיפו בהתחלה פתיח שמתייחס למשהו שהוא כתב, בסגנון ״קראתי את הכתבה שלך על קטיף הדובדבנים בגולן, ממש עשה לי חשק לחזור לימי הקיבוץ שלי״. שלחו לכתב, שניים או שלושה (אל תשלחו ליותר מדי). זה לא חייב להיות למשהו ארצי כגודל, זה יכול להיות למגזין מגזרי או תחנת רדיו מקומית. אני בטוח שאחרי שפעם אחת תטעמו את המתיקות של הפרסום תהפכו את זה למנהג קבוע.
זהו, נראה לי שאלו הנקודות המרכזיות שאנחנו יכולים לחלוק אתכם. אולי נסכם שהכי חשוב זה שתיהנו מהמפגש, כי עיתונאים באים כדי להעביר את הכיף שאתם מקרינים לקוראים שלהם. מאוד נשמח לשמוע מכם על ניסיונות שהיו לכם עם עיתונאים שביקרו אצלכם ומה למדתם מהם. אתם מוזמנים להשאיר אותם בהערות למטה.
מקווים שנהניתם, ומקווים יותר שתיישמו,
בהצלחה,
תומר ולינדה מרשל,
צוות על המפה